<h1>ארחות חיים הלכ' בית הכנסת סימנים ד'—י'</h1>
<h2>דף כח:</h2>
בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגים בהם כבוד מכבדים אותם ומרביצים אותם. ונהגו כל ישראל להדליק בהם עששיות קודם שיכנס אדם להתפלל שם וכתב הר' אשר ז"ל ונראה בעיני כי טעם המנהג הזה הא דאמרינן בברכות עשרה קדמה שכינה ואתיא ע"כ צריך להדליק הנר ולהקדים ועוד שכן היו עושים במקדש. וגם נהגו כל ישראל שלא להדליק נר מנר בית הכנסת משו' שהוקצה למצותו והוקצה לאיסורו. ומצאתי בילמדנו בפ' בהעלותך אע"פי שהקרבנות בטלו הנרות לא בטלו שמעינן מיהא שמנהג הקדש נהגו בהם ושמענו כי הקדמונים נהגו בהן איסור גדול ואין מניחים להדליק מהם אפי' ללמוד ואפי' לכתוב בהן עכ"ל. ובית זה אין נוהגים בו קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטלה ואין אוכלי' בהם ואין שותים בהם ואין ישנים בהם ואין נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וחכמים ותלמידיהם מותרים לאכול בהם מפני הדחק. וכתב הר"ם נ"ע ז"ל אסור ליכנס שם בסכין ארוך מפני שהתפלה מאריך ימיו של אדם והסכין מקצר ימיו וליכנס שם בכיסו ג"כ אסור כדאיתא במסכת יבמות פ' ראשון. לא יכנס אדם בהר הבית וכו' ולא באפונדתו וכו' והגיה עליו הר"ף ז"ל מיהו אין לחוש כי אם בגלוי הראש ע"כ. ובמס' סופרים כתוב מי שראשו מגולה אל יוציא אזכרה מפיו. ואין מחשבין בהם כי אם חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכיוצא בהם. ואין מספידי' בהם כי אם הספד של רבים כגון שיהיה שם הספד גדולי העיר שכל העם מתקבצי' ובאי' בגללן.
